19 ינואר 2011
חובבי ציון למול מקעקעי ציון
רבים מופתעים לכאורה מדוע זה חבר לפתע אהוד ברק למפלגת השלטון "הימנית" וניתק סופית מאבן הריחים הפוסט-ציונית שכללה את השאריות, למצער מתמקמקות, של שאר שמונת חברי מפלגת העבודה.
לפני כשנתיים ומחצה יצא מחבר טורים אלו עם מאמריו "ימין הוא שמאל, שמאל הוא ימין" (א' ו- ב') ובם גרסנו כי החלוקה המסורתית בין שמאל וימין במדינת ישראל אינה רלוונטית עוד. כבר אז הצבענו על העובדה כי מרבית בוחרי 'השמאל האוטנטי', אלו שהינם "חובבי ציון", עברו כבר לשכון בחיק מפלגות הימין המתון (וחלקם במפלגת "קדימה" הידועה לשמצה), בעוד ש- "מקעקעי ציון", הפכו לשמאל קיצוני פוסט-ציוני ומכנים עצמם אמנם "שמאל" אך הינם למעשה כל דבר חוץ משמאל ישראלי כהילכתו.
גרסנו כבר אז כי מפלגת השמאל האוטנטי "מפא"י" על דעותיה המחזיקות באידאולוגיה יהודית, ציונית, דמוקרטית וקפיטל סוציאליסטית, יכלה לשכון בכבוד רב בתחום הימין עד הימין הקיצוני של היום. ולכן, לזה אשר מוכן היה לפתוח עיניו למתרחש אז, הרי מהלכו של אהוד ברק יחדיו עם ארבעת עמיתיו, לא צריך היה לבוא לו כיום בהפתעה.
גם עלית כוחו האלקטורלי של הימין שהעלה לשלטון את מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו, נישען רובו ככולו על תוספת בוחרי "שמאל אוטנטי", "חובבי ציון", שלא היו מוכנים לקחת חלק בתהליך הפוסט-יהודי, פוסט-ציוני ופוסט דמוקרטי אשר הירחיק את מטורללי השמאל הקיצוני הרחק לעבר הקיר האנרכיסטי משיחי-ג'יהדיסטי, אוניברסלי העולמי.
גם מפלגת העבודה בהנהגתו של אהוד ברק (אשר כשל אישית בהנהגתו אותה), לא יצאה מכלל זה. המפלגה התפצלה למעשה לשניי גושים מרכזים. הגוש "השמאלי האוטנטי" ברשותו של אהוד ברק והגוש השמאלני קיצוני הפוסט-ציוני (הנתון להשפעה חריפה של "הקרן לישראל חדשה" ומצעה האידאולוגי) אשר כלל את שמונת "האחרים". אך טיבעי הוא כי שני גושים אלו לא היה בידם לישב את חילוקי הדעות הכרויים ביניהם ואך טיבעי הוא כי התפצלו לבסוף בימים אלו.
צודקים וגם טועים אלו הגורסים כי לא אידאולוגיה בלבד הדריכה את אהוד ברק בייזום הפיצול. אך אלו גם אלו אינם מוכנים להפנים כי הלעומתיות של הגוש הפוסט-ציוני, "מקעקעי ציון" במפלגה (פואד בן אליעזר אינו שייך והתגלגל לשם אולי מפאת ממדיו), לא הותירה בידי אהוד ברק כל ברירה, באשר הינו בבסיסו של דבר ולמרות הכל נמנה על "חובבי ציון". הללו מררו את חיי היושב ראש (בצדק או שלא), ויצרו סביבת עבודה בילתי אפשרית לניהול מפלגה קואליציונית.
לעת הזו ומאז כשנתים ויותר, עלינו לחדול לתייג גושים פוליטים בכינויים שמאל וימין באשר תיוג זה כאמור אינו רלוונטי. עלינו לתייג מהות וזו כולה טבורה נעוץ בחלוקת העם ל "חובבי ציון" למול "מקעקעי ציון" על כל המשתמע ממונחים אלו. השימוש במונחים האנכרוניסטים: "שמאל" ו"ימין" הינו מאחז דעה, משבש דעה, ומטעה דעה וזו אכן מטרתו. הגוש המקרא כיום גוש הימין (הכולל ימין מתון וקיצוני ובנוסף על שמאל אוטנטי, מחצית מר"צ, דתיים וחרדים לגווניהם וחצי "קדימה"), הינו למעשה גוש "חובבי ציון". הגוש המתכנה כיום גוש השמאל הקיצוני (הכולל רדיקלים ואנרכיסטים שמאלנים, ציונים לאומים מזוייפים, מחצית מר"צ, חצי "קדימה", חרדים קיצונים מטורללים, המפלגות הקומוניסטיות והערביות), הינו גוש "מקעקעי ציון".
הדעות השונות המתערבלות ונידונות בין "חובבי ציון" באשר לדרך הנאותה לפתרון הסכסוך באזורנו הינן לגיטימיות כולן, כל זמן שנובעות מבסיס מוצק של אהבת ציון, היא מדינת ישראל כביתו הלאומי, ההיסטורי והריגשי של העם היהודי.
אהוד ברק אינו מהווה את כוס התה של כותב שורות אלו, אך החיים אינם תרכובת של שחור ולבן בלבד. בנתחנו ארועים אלו עלינו להיות ישרים עם עצמנו ועם כל הצדדים. ברק הוביל מהלך אשר מוכיח כי עדיין לא נס ליחו וכי עדיין מסוגל הוא לשקול שיקולים פוליטים מבלי שההיבריס (הנפולאונצ'יק) הטבוע בו יסתור דעתו גם הפעם.
ידיעות מדאיגות שונות מתערבלות באשר למעורבותם של מספר חבורות קושרים מתואמות הדוקות בניהם משך שנת 2010 , להפיל את ברק באורח אנטי-דמוקרטי בעליל. את קבוצות אלו, תאבי שילטון מטורפים ומוטרפים, מוליך בראש שימון (החתרן הבילתי נילאה) פרס, אליו מסונפים חיים (הנכלולי) רמון, עופר (מגלגל העינים) עיני, ערוץ-2 (השוטם התמידי), בהשתתפות רינה (זמנה עבר) מצליח ודנה (ה-חומוס) וויס, ומתוך מפלגת העבודה, פואד (מה הוא עושה ביניהם?) בן אליעזר, (שום כלום)ברוורמן ובוז'י (מאותנן קל"ח) הרצוג.
אליהם חוברים עיתונאי הלוויין, רביב דרוקר, רוני דניאל, יאיר לפיד ואחרים אשר זה זמן שהפכו עצמם לבילתי רלוונטים עקב הטיה חריפה בדיווחיהם לצד פוליטי ידוע.
כל החבורה הזו עמלה ללא לאות לשכנענו כי הכל חרב סביבנו, הכל בקריסה, אין משילות ואין שילטון ומכאן שאנו צריכים לפנות לגואלים והמושעים לעיל אשר יושיעונו מידי עצמנו. אין פירכה גדולה מזו. העם, הציבור ניראה כי חכם מונים רבים מהשרלטנים הקמים עליו לחורבנו. העם אינו עיוור לנעשה סביבו. אמנם קיימים כשלים רבים ואנו בטורינו אלה עומדים על כך, אך עלינו לקבל פרופורציות. העם הוא ניפלא, נאמן, חרוץ, יצרן, מצליח, יהודי, ציוני ודמוקרט וזו העובדה המדריכה את הוויתנו ולא מיעוט הכלבים-השוטים העומדים עלינו לכלותנו מבפנים.
כאשר שוקלים את הנאמר לעיל, הרי שצעדו של אהוד ברק מקבל זווית שונה המצדיקה לכאורה את מעשהו והמאששת את טענת מתן ווילנאי כי 'חוסר הברירה' דחף את חבורת "העצמאות" לצעדם. דהיינו ברק לא "ברח" כטענת מלעיזיו אלא אולץ כצעד אחרון, לפרוש לפני שייטרף, בהופכו הקערה על משטיניו.
העדות לבחישתו הפוליטית, חתרנותו הבילתי נילאית של שימון פרס מגיעה מאהוד ברק עצמו (ראה קישור בסיפא למאמר), אך הדבר תואם הדוקות את מעורבותו של שימון בכל המהלכים הפוליטים במדינת ישראל מאז היבחרו לנשיאות וכן עדות עקיפה לנאמר ניתנת בנתק שחל בין בנימין נתניהו ופרס מאז חודשים מספר אשר מקורו ניראה כיום תואם את הנאמר לעיל. ניראה כי שימון פרס בתאום הדוק עם הנהלת "הקרן לישראל חדשה", גורמים באיחוד האירופי וממשל ארה"ב של חוסיין אובמה, פועל במחשכים להפיל, תוך הפעלת פוטש רך, את ממשלת נתניהו, עובדה שלא נעלמה כמובן מעיני האחרון. האם אך מקרה הוא כי בדיוק אותם גורמי הפנים והחוץ הפועלים להחלפת השלטון הניבחר ישראל, באורח לעומתי, פשיסטי, אנטי-דמוקרטי, הם בדיוק נימרץ אותם תורמי השלמונים לעמותות השיטנה שכה מדובר בהם לאחרונה?
כמובן שהכרוכיות החתרניות לעיל מיד ייקפצו בנאקות חמת זעם של חיות טורפות אשר טרפן הערים עליהם באלגנטיות והיפילן בבור תחתיו. מוטב ל"חובבי ציון" בלעדיהם, שינבחו, שיירת ישראל תעבור בביטחה.
אחת ההפתעה לטובה של המהלך הינה ח"כ ענת ווילף אשר רהיטותה, ישירותה, חוסר התנצלותה, ביטחונה בצידקתה, הרוגע שליווה התבטאויותיה, העמידו אותה בשורה הראשונה של מסבירי המהלך. למי שלא היה ברור עד עתה מדוע כלל צורפה ווילף לשדה הכרישים של פוליטיקת "העבודה" וכעת "עצמאות" הרי באה היא ורמזה לגבי מסוגלותה.
גם ח"כ סגן שר הביטחון מתן ווילנאי הפתיע, שלא כמנהגו, ברהיטותו והיתבטאותו הישירה ושובת הלב. באשר לווילנאי, אין צורך להציגו: מארגן ומפקד מוכשר ומבריק, ישר כסרגל, חכם, יעיל ומקצועי כמותו קשה למצוא. גם על ח"כ אורית נוקד חבל להכביר מילים. אשה מוכשרת זו הינה משכמה ומעלה, הינה מותירה באבק את נפולת הנמושות שהותירה מאחוריה במפלגה שפעם ניקראה "העבודה" וכיום 'אבודה' לזמן רב.
אהוד ברק בחר את חבריו ל"עצמאות" בשום שכל והותיר את האחרים לגרד את תחתית החבית המתמקמקת של שאר כרוכיות-האפסיים הנלעגות המאישות את שאריות השמיניה בגדם המתדלדל של "העבודה". גם בכך הוכיח להפתעת רבים כישורים יוצאי דופן.
הרינו מאמינים בחשיבותו של גוש שמאל אוטנטי בחברה דמוקרטית, ממש כפי שנחוץ לנו גוש הימין. באם רצונו של השמאל לשוב ולהיות רלוונטי, שוב להנהיג מדינה, שובו הביתה. היו יהודים, ציונים ודמוקרטים לאשורו, אך השקיעו פחות אובססיה ב"מדיניות", "ערבים" ו"פלשתינים", הותירו אלו לגוש הימין שהינו מוכשר ומעשי מכם בשטח זה. נתקו קישריכם עם האליטות והחונטות "הרחבייתיות" – אלו אשר דירדרוכם במדרון השממה הפוליטית והפכוכם ל"אידיוטים מועילים" בשרות גחמותיהם האישיות. היפטרו מדור המדבר הרובץ ללא תועלת על כתפיכם ומוצץ לשדכם, הזרימו דם צעיר וחדש והפנו מרצכם לעבר נושאים חברתיים בהם הנכם מצטיינים, תימכו בכנות, באמת ובתמים בשכבות החלשות בחברה (היהודית, בזכויות היהודים), לא במזומנים ובדמים אלא באיכפתיות ובפעולה מסורה ולאורך זמן. דבקות במרשם לעיל אפשר בהחלט כי תעלה אתכם שוב לשילטון בגמר הקדנציה השניה של ממשלת נתניהו הנוכחית. .
עקב מהלך הפילוג של ברק התיצבה ממשלת נתניהו, אין ספק בכך. מראית העין של 74 המנדטים שהיו בקואליציה היוו משענת קנה רצוץ אשר גרם יותר נזקים מתועלת. כיום יכולה הממשלה לתפקד ביעילות רבה יותר עם 65 המנדטים שבידיה (המנדט ה- 66 של ח"כ אמסלם מש"ס הינו משענת קנה רצוץ, כאחרים מ"העבודה"). דהיינו הממשלה והקואליציה הפכו משילות סוף סוף.
טועה האומר כי כוחו של אביגדור ליברמן עלה כעת עם הפיצול במפלגת העבודה. כוחו של ליברמן נובע מחברותו בממשלה הנוכחית. הוא אינו "כף המאזנים" באשר נפילת הממשלה תיגזוז באחת מחלפותיו וכך כוחו העולה כעת הינו אך למראית עין ומימושו הינו מוגבל ביותר. הממשלה הינה משילה כל זמן שהחוליות המרכיבות אותה יטו יחדיו כתף ויפתרו הבעיות בניהן בהידברות של רצון טוב בהכירן כי טובתה של ישראל והאלטרנטיבה הגרועה האורבת בפינה (קואליציית מר"צ, הערבים, קדימה), גרועה, אף מסוכנת מונים רבים. נפלה כעת בידי בנימין נתניהו ההזדמנות והאפשרות לקיים הבטחותיו, או למצער חלקן, לבוחריו. פעולות אלו תישאנה דיבידנדים נאים לקיום עם ישראל ומכאן גם ביום הבוחר.
מאידך-גיסא, נכון הוא כי כוחה של מפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן צפוי להתחזק בבחירות הבאות בעוד כשנתיים באורח משמעותי (במדה ולא ימעד משפטית, או אחרת). ליברמן נתפש בציבור הרחב אמנם כמחוספס אך כדובר ישירות מנהמת ליבו דיברי אמת ואיכפתיות בנוגע לקיום המדינה היהודית בארץ ישראל. האיש אמנם לצנינים בעיני יפי הנפש בנינו (פיינשמקרים-ביטוי בהחלט נאות), אך להוותם, הציבור המאמין בכנותו של ליברמן הוא המטיל את פתק הבוחר ביום פקודה. ניראה כי בענין זה אינו מאחז עינים (למעט כמובן נהייתו לקושש קולות נוספים-שהינה מטלתו של כל פוליטיקאי), והציבור מאמין לו בכך.
סימוכין והרחבות
http://www.debka.co.il/article/20559/
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
